הוספת רכיב של קנס כספי על עונש המאסר שקבע בימ"ש קמא

המשיב הורשע עפ"י הודאתו בעבירה של סחר בציוד מלחמתי, בכך שבמהלך חודש יולי 2004, עת שהה בכפר עוספיה בישראל, נתבקש ע"י אדם להשיג עבורו כמה שיותר כדורים לנשק מסוג M-16. המשיב הסכים לכך, ובעקבות האמור פנה לתושב הכפר אשר מכר לו 3,000 כדורים.  בהמשך מסר המשיב את הכדורים אותם קנה לאדם שפנה אליו ותמורתם קיבל 5,500 ש"ח.

בעקבות הרשעה זו הטיל בימ"ש קמא על המשיב 11 חודשי מאסר לריצוי בפועל לצד מאסר מותנה.

התביעה הצבאית סבורה כי בימ"ש קמא שגה בהטילו על המשיב עונש החורג לקולא במידה רבה מן העונש שהוטל על מעורב אחר בפרשה, שנשפט על ידי ביהמ"ש המחוזי בחיפה ל-21 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר על תנאי וקנס. התביעה הדגישה את החומרה אשר יש לראות בהעברת כמות תחמושת גדולה, אשר עשתה דרכה לאזור. לבסוף, ערערה התביעה נגד החלטת בימ"ש קמא שלא להטיל על המשיב קנס, למרות שפעל ממניעים כספיים.

הסנגוריה התנגדה לערעור תוך שטענה כי קיימים הבדלים רבים בין עניין המשיב לבין זה של האדם שנשפט בחיפה, בראשם העובדה כי אותו אדם היה אזרח ישראלי החב חובת נאמנות למדינת ישראל. עוד טען הסנגור כי, בשונה מן המשיב, אותו אדם ידע שקונה הכדורים הינו מבוקש לשלטונות. לבסוף, טען הסנגור כי זו הסתבכותו הראשונה של המשיב, המשתייך למשפחה נורמטיבית.

עם תום העיון בגזר דינו של בימ"ש קמא ובטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין ערעור זה להידחות בעיקרו.

אציין תחילה כי לא מצאתי שהתקיים קשר בין המשיב לבין האדם שנשפט בביהמ"ש המחוזי. יש אמנם דמיון בין המעשים המיוחסים להם, ואולם אין די בדמיון זה על מנת לחייב ענישה אחידה, במיוחד לאור השוני בין נסיבותיהם, בראשן העובדה כי האזרח הישראלי החזיק בכדורים ומכר אותם, בעוד המשיב שבפנינו, עסק למעשה בתיווך בין שניים. כן נעדר עניינו של הישראלי, נסיבה משמעותית, והיא חלוף הזמן בין ביצוע העבירה לבין המעצר, כפי שיובהר לעיל.

רכיבי החומרה בהתנהגות המשיב אינם מבוטלים. המשיב סיפק כמות גדולה של כדורים לגורמים בלתי מורשים, אשר על רקע המציאות הביטחונית באזורינו נקל להניח מה היה ייעודם ומהי הסכנה הטמונה בהפצתם.

יחד עם זאת, אל לנו לשכוח כי זו הייתה מעידה חד פעמית של המשיב אשר יש להניח כי התפתה להשגת רווח קל.

בעניין זה, יש לתת משקל של ממש לעובדה כי מאז ביצוע העבירה ועד מעצרו של המשיב חלפו למעלה משנתיים בהן אין עדות לכך שהמשיב ביצע עבירה כלשהי.

אשר על כן, הגם שעונש המאסר בפועל שהוטל על ידי בימ"ש קמא נוטה במידה רבה לקולא, לא מצאתי כי חורג הוא ממתחם הענישה הסביר בנסיבות העניין. הדברים אמורים במיוחד לאור העובדה כי בימ"ש קמא אף השית מאסר מותנה משמעותי, אשר יש לקוות כי יהא בו לחזק את הצהרות המשיב, במעשים ובאמירות, שלא להסתבך עוד.  

ברם, הנני בדעה כי לאור הרקע לביצוע העבירה, קרי, רצונו של המשיב להשיג טובת הנאה כספית, יש מקום "להכות אותו בכיסו" ולהוסיף לעונש המאסר רכיב של קנס כספי. לאור האמור, החלטתי לקבל את הערעור בנקודה זו, ולהוסיף לעונשים שנקבעו ע"י בימ"ש קמא קנס בסך 6,000ש"ח שישולם ע"י המשיב עד לשחרורו וכתנאי לכך. לא ישולם הקנס כאמור, ייאסר המשיב לתקופה נוספת של 6 חודשים. 

ניתן היום, 28 באוגוסט 2007, י"ד באלול  התשס"ז, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק פסק דין זה לצדדים ולשלטונות בית הסוהר, על מנת שיעבירוהו למשיב.

המשנה לנשיא